גזר דין בתיק ת"פ 10453-05-11

העבירות בהן הורשעה הנאשמת

הנאשמת הורשעה על פי הודאתה בעבירה של תקיפת קטין על ידי אחראי, עבירה לפי סעיף 368ב(ב) סיפא לחוק העונשין, התשל"ז - 1977. על פי עובדות כתב האישום המתוקן בו הודתה הנאשמת, היא שימשה שמרטפית לבן אחותה, שהוא יליד 2006. בעקבות כעסה עליו, כי התנהג בצורה לא ראויה בגן הילדים, לקחה סכין, חיממה אותה על הגז עד שהסכין הפכה לוהטת. אז דרשה מהקטין שיפתח את פיו ויוציא את לשונו, שאם לא כן תגרום לכוויה באיבר מינו. הקטין סירב לפתוח את פיו, ואולם הנאשמת גרמה לו לעשות כן וגרמה לכוויה בלשונו ולחיו השמאלית. בהמשך קירבה הנאשמת את הסכין לאיבר מינו של הקטין וכאשר ניסה להימלט, גרמה לו לכוויות בפלג הגוף התחתון. כאמור, הודתה הנאשמת במיוחס לה בכתב האישום.

תסקיר המבחן והטיעון לעונש

הנאשמת, צעירה בת 26, ללא עבר פלילי. בילדותה למדה 5 שנים ולאחר מכן, מגיל 11, עבדה בעבודות ניקיון. שירות המבחן איבחן אותה כסובלת ממצב נפשי ירוד ובלתי מאוזן. לדבריה הייתה בעבר גם קורבן לתקיפה מינית, ואף ביצעה ניסיון אובדני שבעקבותיו הופנתה לטיפול פסיכיאטרי. שירות המבחן סקר בהרחבה את הרקע המשפחתי. בסיכומו של תסקיר ציין שירות המבחן, כי הנאשמת לוקחת אחריות במידה רבה למעשיה והביעה צער, במיוחד עקב הקשר הקרוב שהיה לה לקטין.

שירות המבחן העריך בסיכומו של תסקיר, כי ראוי שהנאשמת תהיה בפיקוח טיפולי. על רקע בעיות מילדותה סבר שירות המבחן, כי גזירת מאסר בפועל עלולה לגרום לנאשמת לנזק בלתי הפיך, כך שלא תוכל לשקם את חייה בעקבות אירועים טראומתיים בילדותה. בשל כך המליץ שירות המבחן, כי תישקל אפשרות של הטלת מאסר בדרך של עבודות שירות, תוך העמדתה בפיקוח שירות המבחן לתקופה של 18 חודשים, במהלכם יימשך הטיפול בה בפיקוח מחלקת הרווחה של הרשות המקומית.

למען הסדר יצוין כי בית המשפט הורה גם על הכנת חוות דעת של הממונה על עבודות שירות, אשר קבע כי הנאשמת יכולה לבצע עבודות שירות, ואף קבע את סדרי עבודתה.

בטרם טיעון לעונש העידה אמו של הקטין, אחותה של הנאשמת, אשר ביקשה שלא להחמיר בדינה של הנאשמת, וסיפרה על הקושי בטיפול באמה ובאחיה החולה, אשר ככלל, מטופלים על ידי הנאשמת. האחות סיפרה על העזרה הרבה שנותנת לה הנאשמת באחזקת הבית ועל אף הכעס על המעשה שעשתה, ביקשה שלא ימוצה עימה הדין.

ב"כ המאשימה עותרת לגזור על הנאשמת עונש חמור, אשר יביא לידי ביטוי את חומרת המעשה ואת הסלידה ממה שמכונה "ענישה חינוכית" כאשר מדובר בשימוש באלימות קשה. מדובר בפגיעה בקטין, אשר היה נתון למשמורתה, וחובה על בית המשפט להגן על שלומם של הקטינים בכלל ובמיוחד מפני אלו המופקדים על ביטחונם, ובנסיבות אלו עותרת המאשימה לגזור עונש של מאסר בפועל לתקופה ממשית וכן מאסר מותנה.

ב"כ הנאשמת סקרה את הרקע האישי והמשפחתי של הנאשמת. כאמור, מדובר בנאשמת העובדת מילדות, לאחר שנשרה מלימודים בגיל צעיר. הנאשמת מטפלת באמה החולה ובאח הסובל מבעיות בריאות קשות. בילדותה הייתה קורבן לניצול מיני ואף הרתה לגבר אשר פגע בה, דבר אשר חייב את הוצאתה למעון לנערות במצוקה, שם עברה הפלה וכן ניסיון התאבדות. הסנגורית הבהירה, כי הנאשמת מודעת לכך שמעשיה אסורים והיא מצרה על כך. הנאשמת לוקחת אחריות על מעשיה ומבקשת לכפר עליהם.

בכל הנוגע לעונש שייגזר על הנאשמת, ציינה באת כוחה כי ככלל, עונש של עבודות שירות הוא אכן ענישה ראויה. יחד עם זאת, הסבה ב"כ הנאשמת את תשומת לב בית המשפט למצוקה הקשה של משפחת הנאשמת, זאת עקב מחלת האם והצורך לטפל באח הפגוע, ובנסיבות אלו מציינת היא, כי צפוי קושי בתפקוד המשפחתי, אם תיעדר הנאשמת מהבית מאחר והיא זו הנושאת בנטל הטיפול היומיומי בבני המשפחה.

הנאשמת ביקשה כי תינתן לה אפשרות לשנות את חייה ושהיא מבקשת לטפל בעצמה.

שיקולי בית המשפט לעניין הענישה

אין חולק, כי העבירה שבוצעה כלפי הקטין היא עבירה חמורה. פגיעה בקטין חמורה תמיד, לא כל שכן כאשר העבירה מבוצעת על ידי מי שהופקד לשמור על הקטין ולדאוג לשלומו. בדרך כלל, הענישה הראויה במקרים של פגיעה בקטינים היא ענישה של מאסרים לתקופה ממושכת.

עם זאת, לא ניתן במקרה הנוכחי להתעלם מהרקע האישי של הנאשמת, ומהרקע המשפחתי הכולל. מדובר בנאשמת שעל פי המסמכים שהוצגו לעיוני, רמתה הקוגניטיבית נמוכה, הגם שלא ניתן להגדירה כסובלת מפיגור או בלתי כשירה. מדובר בצעירה אשר נשרה מלימודים והייתה קורבן לאונס, שכתוצאה ממנו אף ניסתה לשים קץ לחייה. כל אלו אינם נותנים הכשר או צידוק למעשה שעשתה, אולם לא ניתן להתעלם מהם כאשר באים לשקול את העונש הראוי.

האיום להצמיד סכין מלובנת ללשון הילד הוא, ככל הנראה, מעשה המושפע ממסורות בדואיות, לפיהן ניתן לזהות דובר שקר בדרך זו, מאחר ואצל דובר אמת לא ייגרם נזק מהמגע עם הלהב המלובן מאחר והלשון לחה, בעוד שאצל דובר השקר הפה מתייבש וכך תיגרם לו כוויה. מובן שהרקע התרבותי והמסורתי אינו מכשיר את המעשה, ואולם יש להבין אותו, בעיקר על הרקע האישי של הנאשמת עצמה.

הנאשמת, שהיא עצמה בעלת אישיות דלה וללא חינוך ראוי, עשתה שימוש באותם אמצעים פרימיטיביים, כאשר כעסה על הקטין אשר, ככל הנראה, התנהגותו בגן הילדים לא הייתה תקינה. לשם כך גם עשתה שימוש פסול באותה ענישה. מצאתי לנכון לציין את הרקע, כדי להבהיר שאין מדובר במעשה שמגמתו הייתה גרימת נזק לקטין, אלא במעשה אסור מתוך תפיסת עולם מעוותת, שעניינה ברצון לחנך את הקטין.

מעבר לאותו מעשה, אין כל ראיה וגם לא נטען, כי הנאשמת פגעה בעבר בצורה כלשהי בקטין או באחר. לא ידוע על רקע של אלימות כלפי מי מבני המשפחה. מדובר במקרה מובהק של דלות סוציאלית ורגשית, אשר הובילה למעשה הנ"ל.

בנסיבות אלו, אינני סבור כי כליאתה של הנאשמת תשרת תכלית עונשית כלשהי. למעט העובדה שהדבר יוביל להתדרדרותה המוחלטת, אינני רואה כי יהיה בכך כדי להרתיע אותה או אחרים, וזאת מעבר להרתעה שכבר השיגה תקופת מעצרה הקצרה ועצם ההליך השיפוטי.

בנסיבות אלו סבור אני, כי עיקר העונש צריך להיות עונש הצופה פני עתיד, אשר יבהיר לנאשמת את האסור והמותר, תוך שהרכיב העיקרי בענישה יהיה העמדתה בפיקוח של שירות המבחן, באופן שבו רשויות הרווחה יוכלו לסייע בידה לעלות על מסלול חיובי.